יום שני, 25 בפברואר 2013

קניין רוחני על קצה המזלג בראי של יזמות חברתית, חדשנות ויזמות בכלל

הרצאות חברי וועדת קניין רוחני של מחוז ת"א והמרכז של לשכת עורכי הדין בשיתוף עם המעבדה החברתית של מזא"ה 9

ביום רביעי הקרוב, בשעה 18:30 במזא"ה 9 בתל אביב יתקיים ערב עיון שמטרתו חשיפתם של היזמים החברתיים, בעלי עסקים חברתיים ויזמים בכלל לתחום הקניין הרוחני.
הערב יכלול 4 הרצאות בזק על ידי חברי וועדת קניין רוחני של מחוז ת"א והמרכז של לשכת עורכי הדין.

מה בתכנית הערב?
18:30-19:00 התכנסות וכיבוד קל
19:00-19:05 דברי פתיחה - עו"ד אייל ברוק - משרד עורכי דין אייל ברוק, יו"ר ועדת קניין רוחני לשכת עורכי הדין (מחוז תל אביב והמרכז)
19:05-19:25 "זכויות יוצרים והגנה על אפליקציות באינטרנט ובסמארטפונים" - עו"ד יריב קדם - יריב קדם - משרד עורכי דין ונוטריון
19:25-19:45 "סימני מסחר - כיצד להגן על שם העסק שלכם" - עו"ד ג'ני מזור - סורוקר אגמון משרד עורכי דין ועורכי פטנטים
19:45-19:55 הפסקה וכיבוד קל
19:55-20:15 "זה הסוד שלי - על סודות מסחריים" - עו"ד דור נחמן - דור נחמן – משרד עו"ד
20:15-20:35 "רישום פטנט במחשבה תחילה" - עו"ד ליאת גלילי פרל - פרל משרד עורכי דין

ההשתפות בערב ללא עלות אך יש להירשם מראש. לפרטים נוספים ולרישום לחצו כאן.

אשמח לראותכם,
דור.

 

יום רביעי, 20 בפברואר 2013

פרטיות ואינטרנט – תמונות אינטימיות

 

בתחילת החודש צוין בישראל היום הלאומי לאינטרנט בטוח בסימן "עושים טוב ברשת ומעבירים את זה הלאה". משרד החינוך בהקשר ליום הלאומי עסק בבתי הספר במקומו של היחיד והקבוצה בתוך הרשת, תוך התייחסות לסכנות העורבות לכל אחד ברשת וכיצד יש להימנע מהם.
 
במסגרת זו ולכבוד היום הלאומי לאינטרנט בטוח שהתקיים בתחילת החודש, בפוסט זה אעסוק בתופעה שהפכה לכר יחסית נרחב ברשת האינטרנט, חוצה אוכלוסיות וקהלי גילאים שונים והיא סוגיית הפצת התמונות האינטימיות (אשר הינן לרוב בעלות אופי מיני) ברשת האינטרנט. באופן ספציפי יותר, תופעה זו מתרחשת חדשות לבקרים, על ידי בני/בנות זוג לשעבר, אשר, מסיבותיהם/ן שלהם/ן, מפרסמים ומפיצים תמונות אינטימיות של בן/ת הזוג לאחר שהללו נפרדו או התגרשו וכבר אינם נמצאים במערכת יחסים משותפת. בנוגע למהות התופעה, בה מצטלמים בני זוג במצבים אינטימיים שונים, בהשלכות שלה, בהשפעות החברתיות הנלוות אליה ובבחינת השיקולים המוסריים-חברתיים של התופעה, לא אעסוק כמובן בפוסט זה, אלא הפוסט זה יעסוק אך ורק בסוגיה המשפטית אשר ייתכן ותעלה בנסיבות מסוימות ובמקרים אלו.

פסיקת בתי המשפט מעלה באופן תדיר את חשיבותה של הזכות לפרטיות כאחת הזכויות החשובות שבזכויות האדם בישראל וכזכות המתבקשת מערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית גם יחד (זכות, שאף במאמר מוסגר, ניתן להראות ששורשיה נעוצים עמוק במורשת היהודית). הפרטיות הוגדרה בחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, באופן מקיף ובשנת 1992 אף הוכרה הפרטיות כזכות חוקתית על-חוקית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ברור כי הזכות לפרטיות, באופן מסוים, קשורה לאוטונומיה של הפרט כך שהיא מאפשרת לפרט מעין "תחום" אוטונומי שבו הוא קובע את דרכי התנהלותו, את הקשרים אותם הוא מבקש לקיים, וכן מעין מעטפת השומרת על צנעת חייו והתנהלותו, בלא שיהיה אחר הרשאי לבחון ולבקר אותו. במילים אחרות, זכות זו, במובנים מסוימים, הינה זכותו של אדם "להיעזב לנפשו" (The Right to be Left Alone).
בענייני בני זוג נשואים, אף נקבע על ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בפרשת פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה (בג"ץ 6650/04) כי "נישואין אינם שוללים מבני הזוג את זכותם לפרטיות זו כלפי זה. הזכות לפרטיות עומדת לכל אחד מבני הזוג כלפי העולם כולו, לרבות כלפי בן זוגו. אכן, כשם שכל אחד מבני הזוג זכאי לכבודו, ולחירות גופו כלפי בן זוגו (ראו ע"פ 91/80 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 281), וכשם שכל אחד מבני הזוג שומר על קניינו כלפי בן זוגו, כך זכאי כל אחד מבני הזוג לפרטיותו כלפי בן זוגו. האוטונומיה של הפרט היא גם אוטונומיה כלפי בן הזוג. הפרטיות של הפרט, היא גם פרטיותו כלפי בן זוגו. גם בחיי הנישואין שומר לעצמו כל אחד מהצדדים לקשר תחומים של פרטיות כלפי בן זוגו…מעצם הנישואין אין הסכמה משתמעת לפגיעה בפרטיות. את ההסכמה המשתמעת יש לבחון בכל מקרה ומקרה בו נטען כי בן זוג פגע בפרטיות של בן זוגו" .
 
וחזרה לעניינו. ראשית, ברור כי לרשת האינטרנט חשיבות רבה ויש לה השפעה ניכרת על חיי היום-יום בעולם המודרני ואף נקראה רבות בפסיקת בית המשפט ככיכר העיר החדשה. כך לדוגמה, באמצעותה, יכול כל אחד לממש את זכותו לחופש ביטוי (הן להשמיע דעתו בציבור והן להיחשף, ביתר קלות, למידע שברצונו לצרוך) ואף יכול כל אחד ליצור קשרים חברתיים חדשים, וזאת אף במקרים בהם הוא נשאר אנונימי. אולם, כשם שלרשת האינטרנט יתרונות רבים, יש לה גם לא מעט חסרונות. כך, ובהקשר לעניינו, רשת האינטרנט יכולה לשמש בידי אחד כלי הרסני, המשמש אותו להפצת תמונות אינטימיות של זולתו, תמונות אשר צולמו ברשות היחיד או תמונות שצולמו באופן אינטימי בין שני בני זוג (וללא הסכמה הדדית להפצתם) ובכך לפתוח את הדלת לחרושת שמועות ולהלבנת פניו של המצולם/ת באותן תמונות.
 
שנית, לעניין הזכות לפרטיות, סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי אין לפגוע בפרטיות של אדם, ללא הסכמתו, בעוד שסעיף 2 לחוק האמור, קובע את החלופות המהוות דרכים לפגיעה בפרטיות. כך, נקבע בחוק כי פגיעה בפרטיות תהייה, בין היתר: "פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו", "פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד" וכן "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד". כך, במקרים מסוימים, הפצת תמונות אינטימיות על ידי בן זוג לשעבר, ללא הסכמת המצולם (בן/ת הזוג האחר), תמונות אשר יש בהן כדי לפגוע בצנעת חייו של המצולם ייתכן ויעלו כדי הפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות. ולדוגמה אחרת, במקרה פלילי מסוים, קבע בית המשפט כי "צלום בני זוג במקום מוסתר מעין בחורשה, במצבים אינטימיים ביותר, בעקבות מעקב אחריהם ללא ידיעתם והפצת תמונותיהם, מהווה לכל הדעות פגיעה בפרטיות" (ע"פ 2126/05 סברי ג'רייס נ' מדינת ישראל).
 
במישור הפלילי, ייתכן ובמקרה בו פלוני מפרסם תמונותיו האינטימיות של אלמוני (ללא הסכמתו), בנסיבות מסוימות, הדבר יכול לעלות כדי עבירה בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות ולפיכך ייתכן ויוגש כתב אישום בעניין זה. באופן כללי, אציין שהמאשים במשפט פלילי הוא המדינה, אשר מיוצגת בידי תובע שמנהל את התביעה. ברור, כי אדם אשר נפגע מעבירה, כגון עבירה של פגיעה בפרטיות, יכול להגיש תלונה למשטרה, אך אין משמעותה של תלונה זו כי יפתחו הליכים פלילים ויוגש כתב אישום בסופו של יום. אולם, חשוב יהיה להדגיש, כי בנוסף לאפשרות של הגשת התלונה למשטרה, כהוראה חריגה לסדרי הדין הפלילים, במקרי עבירה על הוראות מסוימות של חוק הגנת הפרטיות, אף הנפגע עצמו יכול להגיש "קובלנה פלילית" כנגד הפוגע ובו הוא (כלומר, הנפגע) יהיה המאשים בהליך פלילי ובכך לפתוח הליכים פליליים כנגד פוגע.
 
במישור האזרחי, הפצת תמונות אינטימיות של פלוני ללא הסכמתו, ברשת האינטרנט- יכולה, במקרים מסוימים, לעלות כדי פגיעה בפרטיות המקימה עילת תביעה אזרחית כנגד הפוגע. נוסף על כן, בהתאם לסעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות, במקרי פגיעה בפרטיות, רשאי בית המשפט לחייב את הפוגע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק. יתרה על כן, מקום בו הוכחה "כוונה לפגוע" – ניתן לפסוק אף כפל פיצוי.
 
 
בברכה,
דור נחמן, עו"ד
__________________________________________________________________________
הפוסט אינו ממצה את החומר המשפטי הקיים והמתפתח תדיר בנושא, ולפיכך מהווה סקירה משפטית תמציתית שייתכן שחלו בה טעויות. לכן, הפוסט שנכתב על דעת המחבר, אינו מהווה המלצה, עצה מקצועית, יעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, ואף אינו יכול לשמש כתחליף להתייעצות עם עורך דין. כל שימוש או הסתמכות על הפוסט הוא באחריות הבלעדית של המשתמש, ומהווה ויתור על כל טענה כלפי המחבר.
 
כל הזכויות שמורות לעו"ד דור נחמן www.dnlaw.co.il

על הזכות המוסרית בעולם זכויות היוצרים


"אבל אל תשכח לתת לי קרדיט" כך אמר שלומי, יוצר תמונת השער לספרו החדש של מאיר הסופר, אך מאיר לא נתן קרדיט לשלומי (כיוצר הקריקטורה) ואף הפיק את כריכת הספר באיכות ירודה מאוד שפגמה באיכות הקריקטורה שעיצב שלומי במיוחד בשביל מאיר הסופר. אם כך, מהו הדין? במאמרי זה, אנסה לשפוך קצת אור על סוגית הזכויות המוסריות כחלק מעולם זכויות היוצרים.
כאמור, במאמרי הקודם, התייחסתי על קצה המזלג לעניין זכויות היוצרים באספקטים כלליים, מהי הגנת זכויות יוצרים ומדוע כלל קיימת אותה הגנה מכוח החוק. במאמרי זה, ארצה להתייחס ל"אחות התאומה" של זכות היוצרים והיא הזכות המוסרית.
בוודאי הנכם כבר יודעים כי יצירה המוגנת בזכויות יוצרים, מקנה לבעלי היצירה (בין היתר), זכות בלעדית לעשות ביצירה המוגנת או בחלק מהותי ממנה פעולות שונות אשר מקנות, לרוב, לבעלי זכויות היוצרים ביצירה פעולות בעלי אופי מסחרי-עסקי (כגון: הזכות הבלעדית להעתקת היצירה, הזכות הבלעדית לפרסם את היצירה, הזכות הבלעדית לשדר את היצירה, הזכות הבלעדית להעמיד את היצירה לרשות הציבור, הזכות הבלעדית לעשות יצירה נגזרת מהיצירה המקורית ועוד ועוד). משום אופיין העסקי-מסחרי של אותן פעולות המוקנות לבעל זכויות היוצרים ביצירה, נקראות זכויות אלו לרוב "זכויות כלכליות". אולם, מעטים מודעים לעובדה כי לצד אותן זכויות כלכליות, וכ"אחיות תאומות" שלהן, מוקנות לבעלי היצירה גם זכויות מוסריות ביצירה.
חשוב יהיה לומר שבהתאם לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, הזכויות המוסריות מוקנות ליוצרי יצירה מסוימות (יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית, יצירת ספרותית אך למעט תוכנת מחשב). כך, ליוצרי היצירות הבאות, בין היתר, מוקנות זכויות מוסריות: רישום, ציור, פיסול, תחריט, ליטוגרפיה, מפה, תרשים, צילום, יצירת אמנות שימושית, מחזה, יצירה קולנועית, יצירת מחול ופנטומימה ועוד ועוד.
דבר נוסף שחשוב יהיה לציין הוא שאופי הזכויות המוסריות הינו אישי ובלתי ניתן להעברה. כלומר, טול מקרה בו יוסי יוצר ספר מתח חדש ומרתק. את כל זכויותיו הכלכליות באותו ספר, מעביר יוסי למיכל, ולמעשה, מבחינה משפטית, יוסי מעביר את הבעלות בספר למיכל. מכירת הבעלות, משמעה, שיוסי מכר למיכל את זכויותיו הכלכליות בספר- כלומר, ובין היתר, את הזכויות להעתיק את היצירה, לשכפלה, לפרסם ועוד זכויות כלכליות נוספות המוקנות לבעלי היצירה. אך, זכויות אחדות יוסי לא העביר ולא יכול היה להעביר למיכל – אלו הזכויות המוסריות, הזכויות האישיות של יוסי, אשר נשארות איתו גם במקרה בו לא היה ליוסי, מלכתחילה, זכויות כלכליות ביצירה שלו (כך לדוגמה, במקרה בו יוסי הועסק כעובד אצל מיכל ויצר את היצירה במסגרת עבודתו, אגד הזכויות הכלכליות מוענק למיכל, כמעבידתו של יוסי אבל הזכויות המוסריות אמורות להישאר אצל יוסי, כעובד). מקרה נוסף בו יישארו הזכויות המוסריות ליוסי, הוא במקרה שתואר קודם, בו הוא העביר במתנה או מכר את זכויותיו הכלכליות למיכל.
בנקודה זו ישאל השואל: הבנתי שהזכויות המוסרית הן אישיות ובלתי עבירות והן חלות לגבי יצירות מסוימות אשר יש בהן זכויות כלכליות. אך מהן כלל אותן זכויות מוסריות? לכך אשיב תחילה כי לא בכדי כתבתי "זכויות" ולא רק "זכות". כך, הזכויות המוסריות של יוצר היצירה מורכבת משני סוגי זכויות. האחת, נקראת "זכות ההורות" או "זכות הייחוס" ואילו הזכות השנייה נקראת לרוב "זכות לשלמות".
בהתאם לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007, הקרדיט שמקנים לרוב ליוצר היצירה, הוא למעשה מכוח "זכות ההורות" או "זכות הייחוס", אשר מקנה ליוצר זכות ששמו יקרא על יצירתו, בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין.
להבדיל מ"זכות ההורות", בהתאם לחוק, "הזכות לשלמות" מקנה ליוצר היצירה את הזכות כי לא יוטל פגם, סילוף או שינוי צורה, או כל פעולה פוגענית ביחס ליצירה, אם יש באלו כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר. כך לדוגמה, מקרה אשר הגיע לבית המשפט, בו הודפסה, הגדה ייחודית של פסח, באיכות הדפסה, צבע ונייר ירודים וכן הושמט שמו של היוצר מההגדה, נקבע כי הדבר פגע בזכותו המוסרית של יוצר היצירה ונקבעו לו פיצויים בסך 10,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין. וזאת בנוסף לכל פיצוי נוסף שנפסק לזכותו בגין הפרת זכויותיו הכלכליות.
אציין שנכון להיום, חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, קובע כי במקרים בהם הופרה זכותו המוסרית של יוצר, רשאי בית המשפט, על פי בקשת היוצר, ונוסף על הפיצוי בגין הפרת הזכויות הכלכליות ביצירה המוגנת, לקבוע פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ₪ בשל כל הפרה.
                                                                                                 בברכה,  דור נחמן, עו"ד
________________________________________________________________________
הפוסט אינו ממצה את החומר המשפטי הקיים והמתפתח תדיר בנושא ואף ייתכן שחלו בו טעויות. לפיכך, הפוסט שנכתב על דעת המחבר, אינו מהווה המלצה, עצה מקצועית, יעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, ואף אינו יכול לשמש כתחליף להתייעצות עם עורך דין. כל שימוש או הסתמכות על הפוסט הוא באחריות הבלעדית של המשתמש, ומהווה ויתור על כל טענה כלפי המחבר.
כל הזכויות שמורות לעו"ד דור נחמן. www.dnlaw.co.il

יום שלישי, 19 בפברואר 2013

זכויות יוצרים ובנקי תמונות באינטרנט


כולנו שמענו על מכתבי ההתראה, שלעיתים לא נהירים כ"כ, שמגישים בנקים לתמונות (כדוגמת מראות אימג' או גיטי אימג'), בגין הפרת זכויות יוצרים בתמונות/תצלומים, כנגד בעלי אתרי אינטרנט שונים או כנגד כאלו שמפרסמים בפורטלים שונים את עסקם וצירפו לאתרם תמונה כלשהי שמצאו בגוגל.
אולם, לפני שאתייחס באופן ספציפי לפסק דין שניתן בעניין בנק תמונות,  נראה כי יש צורך להבהיר בקצרה, מספר מושגים, אותם אפרט במאמר מורחב יותר בנושא זכויות יוצרים שיתפרסם בעתיד הקרוב.
עולם זכויות היוצרים בישראל, על קצה המזלג, הינו ענף משפטי וחלק מעולם הקניין הרוחני (אשר כולל גם ענפים נוספים- סודות מסחריים, פטנטים, סימני מסחר ומדגמים) ומבחינה חוקית היה מעוגן בנוסח פקודה אנגלית משנת 1911, עד שחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 הגיע להחליפו ברוח מתאימה יותר לתקופה שלנו. ההגנה המשפטית של זכויות היוצרים באה למעשה ליתן תמריץ ליוצר ולעודד השקעתו ביצירת ביטוי חדש לעולם התרבות שלנו. אולם ישאל השואל- מדוע לנו להגן על היצירה הזו בכלל? ישנן תיאורטיות משפטיות רבות בנושא. כך לדוגמה, תיאוריה אחת טוענת כי באמצעות  עירוב עבודה ויגיעה אישית שלנו בנכס, אנו יכולים להפקיע אותו מנחלת הכלל ולקנות בו קניין פרטי.תיאוריה זו במקור נכתבה לעניין קניין מוחשי – מקרקעין. אבל מה לגבי קניין בלתי-מוחשי? קניין רוחני- ניתן לטעון ברוח תיאוריה זו כי אנו מוקפים בעולם עם שפע רב (אותות, צבעים, מספרים ועוד) אשר שייכים לנו, לכולנו. אולם היוצר, באמצעות חשיבה, עבודה ויצירה אישית שלו- משתמש באותם צבעים אותות ועוד ויוצר יצירה אישית שהופקה ביגיעה אישית רבה והשקעה מצידו ובכך מעשיר הוא את עולם התרבות שלנו ואנו מצידנו מקנים לו הגנה, בין היתר, כדי למנוע ממנו חסרון כיס וכדי שיוכל להרוויח מיצירתו.
אם כך, מדוע קשה לנו כבני אנוש לקבל את הרעיון שהמשפט מקנה לאותו יוצר הגנת זכויות יוצרים? נתחיל בעולם המקרקעין. רובנו הרי לא היינו נכנסים לקניינו (בית) של אחר ותופסים בו חזקה. להבדיל מכך, בסרט, בתמונה או בספר- אנו מרגישים יותר נעים לעשות פעולות כלשהן. מדוע? ההבדל נעוץ, בין היתר, במחסום פסיכולוגי אשר אינו קיים כאשר מדובר על נכס בלתי-מוחשי (זכויות יוצרים- ספר, שיר, תמונה, צילום ועוד) להבדיל מנכס מוחשי (בית). כמו"כ, שואלים עצמנו- מה איכפת לו ליוצר שאני משתמש בתמונה אם הוא גם יכול להשתמש בה.
ונחזור לחוק זכות יוצרים משנת 2007 ונשאל- מהן אותן יצירות מוגנות בחסות החוק? החוק מונה רשימה רבה של יצירות מוגנות, כגון יצירות אדריכלות, פנטומימה, ספר, שיר, מאמר, תמונות, תצלומים ועוד. זאת בלבד שאותה יצירה עמדה בתנאי הסף להיות מוגדרת כיצירה המוגנת בזכויות יוצרים בחסות החוק: מקוריות (כמובן עם מידה מינימאלית של יצירתיות), קיבוע (נדרש שהביטוי יהיה מקובע בדבר פיזי כלשהו, כלומר- לא בע"פ). כמו"כ, נדרש כי יהיה ביטוי ליצירה ולא יהיה המדובר רק ברעיון. הגנת זכויות יוצרים, להבדיל מענפי קניין רוחני אחרים (כגון, פטנטים, סימני מסחר ומדגמים) קמה עם הולדת הביטוי, בלא צורך לרשום זכויות יוצרים ברשם כלשהו.
החוק למעשה מקנה לבעלי זכויות היוצרים ביצירה מוגנת, אגד של זכויות כלכליות בלעדיות לו (כגון, הזכות להעתקה של היצירה המוגנת, הזכות להעמיד את היצירה המוגנת לרשות הציבור, הזכות לשדר את היצירה המוגנת, הזכות ליצור יצירה נגזרת מהיצירה המוגנת- כמו סרט המבוסס על ספר, ועוד ועוד). לצד אותו אגד של זכויות כלכליות, החוק גם מקנה לבעלי זכויות היוצרים ביצירה מוגנת, זכויות מוסריות- כגון, זכות המחבר ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים לאותו עניין.
ומה הקשר של בנקי התמונות לענייננו? בעולם וגם בישראל, צלמים רבים אשר רוצים להתפרנס ממכירת רישיונות שימוש בתצלומיהם ולהפיץ את תצלומיהם בתפוצה רחבה לקהל הרחב, נותנים רישיון לבנק תמונות לנהל את ההיבטים השונים הנוגעים למסחור התמונה- לשיווקה, להפצה ולמכירת רשיונות שימוש בה. אותו בנק, בדומה לאקו"ם לעניין יצירות מוזיקליות, מאגד בתוכו אמנים רבים ומאפשר רכישת רישיונות שימוש שונים בתמונות שכאלו ע"י הקהל הרחב. את התמלוגים ממכירת הרשיונות נותן הבנק לאמנים עצמם. כמו"כ, אותו בנק, בהקשר לענייננו, מגן על זכויות הצלמים והאמנים ביצירתם ופועל כנגד אלו שמפרים את זכויות היוצרים בהם (וזאת רק אם קיימת לו זכות תביעה בהתאם לתנאים שנקבעו בחוק ושחלקם מפורטים בהמשך).
יאמר לעצמו הגולש אשר שולט בזירת האינטרנט – "אוקי, אז יש בנק תמונות ולא רכשתי תמונה. מה זה יקר. למה לשלם כמה עשרות דולרים על משהו שאני יכול למצוא בגוגל?" וכך, ביום בהיר אחד, יוכל להיות מונח על שולחנו מכתב התראה לפני נקיטת הליכים בגין תמונה שמצא בחיפוש בגוגל והעלה אותה לפרסום באתר האינטרנט שלו. כמובן, ושלא יתפרש לשני פנים, תמונה או צילום, הינם לרוב מוגנים בזכויות יוצרים ולבעלי זכויות היוצרים הזכות לנקוט כנגד מפר בהליכים משפטיים. באמרת אגב, אציין שע"פ חוק זכות יוצרים משנת 2007, ניתן אף לבקש מבית המשפט, פיצויים סטטוטוריים (כלומר, פיצויים ללא הוכחת נזק), בסכום של עד 100,000 ₪ בגין כל הפרה.
ההמשך הטבעי, לרוב, למשלוח מכתב התראה לאותו גולש- יהיה שכירת שירותיו של עו"ד ע"י הגולש להשיב למכתב ההתראה, ואם אכן לתובע יש 'קייס' – ניסיון להגיע לפשרה עימו, ניסיון שאם צלח יכול להסתכם בכמה מאות, אלפים או במקרים אחרים- אף יותר מכך. והכל תלוי מידת ההפרה מהי ויכולות מו"מ של הצדדים. כלומר, חסכון של כמה דולרים ברכישת התמונה מלכתחילה-  הסתכם בכמה מאות במקרה הטוב ובכמה אלפים יפים, במקרה הפחות טוב.
אולם, מה במקרה בו הבנק הגיש מכתב התראה למפרה לכאורה, השניים סיכמו הסדר פשרה לתשלום פיצויים לבנק ובדיעבד התברר כי התמונה כלל לא שייכת לאותו הבנק ואף אין לו כלל זכויות על פי דין לקבל מאותה מפרה לכאורה כספים בגין טענות להפרת זכויות יוצרים? האם ניתן לבטל את אותו הסכם פשרה ולטעון כי הייתה הטעייה של הבנק ומצג שווא מטעה, שהובילה לחתימה על הסכם פשרה שכזה מלכתחילה?  בפני רשם בית משפט השלום בת"א בתא"מ 41058-04-12, מראות אימג' בע"מ נגד מזור, הגיעה שאלה דומה אשר הוכרעה  לפני יומיים (פסק הדין ניתן ב10.10.12).
בהקשר זה יהיה חשוב לציין, כפי שגם בית המשפט ציין בפסיקתו, כי ע"פ חוק זכות יוצרים משנת 2007, זכות תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים תקום אך ורק למי שהוא בעלי היצירה או אם ניתן רישיון בתמונה, רק למי שהוא בעל רישיוןייחודי לעשות שימוש בתמונה- כלומר במקרים של בנק תמונות, רק אם יוכח כי הבנק הוא בעל רישיון ייחודי בתמונה וכי אותה תמונה לא משווקת וממוסחרת באמצעות בנקי תמונות או אתרי אינטרנט אחרים.
במקרה זה, קבע בית המשפט כי בהסדר הפשרה שנחתם בין הבנק למפרה לכאורה, הבנק לא ציין באופן ברור כי הוא בעל רישיון ייחודי לעשות שימוש בתמונה ולא בכדי. כמו-כן, הבנק לא הצליח להוכיח בתביעה כי הוא בעל זכויות היוצרים ביצירה או בעל רישיון ייחודי בתמונה (וזאת לאחר שמספר ראיותיו לא נתקבלו ע"י בית המשפט). בשולי הדברים אציין כי הבנק, התובע, במקרה זה, טען כי הוא בעל רישיון ייחודי שניתן לו ע"י בנק תמונות אחר מחו"ל שהוא זה שקיבל רישיון ייחודי מהצלם עצמו. בית המשפט בהתייחסותו לעניין זה קבע כי בהתאם להוראות החוק, ומאופיו של הרישיון הייחודי- גם אם ניתן רישיון ייחודי- הרי שהייחודיות ניתנה לכל היותר לבנק בחו"ל, אך לא לזה בארץ. הבנק בארץ משמש לכל היותר כנציג בישראל של הבנק בחו"ל ובתור נציג לא עומד לו רישיון ייחודי אשר מכוחו ניתן להגיש תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים.
אולם אף אם ניתן היה להעביר רישיון ייחודי לבנק בארץ, בית המשפט קבע כי משלא הוכח שהבנק בחו"ל הוא עצמו בעל רישיון ייחודי מהצלם או בעל זכויות יוצרים ביצירה, אזי שהבנק בחו"ל לא יכול היה להקנות לבנק בארץ, גם אם הדבר היה אפשרי מבחינה משפטית, יותר ממה שיש בידיו.
בפסיקתו, בית המשפט קבע כי הנתבעת (המפרה לכאורה), הצליחה להוכיח כי הוטעתה על ידי התובעת (הבנק), להאמין כי היא מחזיקה בזכויות שמקנות לבנק זכות לעשות שימוש ייחודי בתמונה, ובהסתמך על מצג השווא כאמור, המפרה לכאורה חתמה על ההסכם – והכל, מתוך הטעייה.
לכן, ביטל בית המשפט את ההסכם מכוח הטעייה ואף הטיל על הבנק תשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד של המפרה לכאורה בסך של 5,000 ₪.
המסקנה היא שבאם קיבלתם מכתב התראה/דרישה בנוגע להפרת זכויות יוצרים, כשלב ראשון, כדאי יהיה שתבררו שהתובע בעל זכות תביעה מכוח הדין. במקרה בו, הציג עצמו התובע כבעל זכות תביעה מכוח הדין, נחתם הסכם פשרה והדבר היה מצג שווא והטעייה מצד התובע- ניתן יהיה, במקרים מסוימים, לנסות ולבטל הסכם פשרה כאמור.
בברכה,
דור נחמן, עו"ד
________________________________________________________________________
הפוסט אינו ממצה את החומר המשפטי הקיים והמתפתח תדיר בנושא ואף ייתכן שחלו בו טעויות. לפיכך, הפוסט שנכתב על דעת המחבר, אינו מהווה המלצה, עצה מקצועית, יעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, ואף אינו יכול לשמש כתחליף להתייעצות עם עורך דין. כל שימוש או הסתמכות על הפוסט הוא באחריות הבלעדית של המשתמש, ומהווה ויתור על כל טענה כלפי המחבר.
כל הזכויות שמורות לעו"ד דור נחמן. www.dnlaw.co.il

תקנון אתר בעידן האינטרנט


כולנו גולשים באינטרנט, חווים את האינטרנט, קוראים תכנים המתפרסמים באתרים שונים, רוכשים דרך האינטרנט, מבצעים פעולות בנקאיות או פעולות אחרות ועוד. אך, מהו למעשה אותו "אינטרנט"? מבלי להיכנס להסברים טכניים עמוקים, בגדול ניתן לומר שהאינטרנט הוא רשת של רשתות מחשבים שמתוקשרים ביניהם.זוהי רשת פתוחה, בה "חברים" שרתים רבים (מחשבים המשתפים את שירותיהם וקבצים בהם) לרשת המחשבים. בשרתים אלו מאוחסנים אתרי האינטרנט אליהם אנו ניגשים כגולשים. כך האינטרנט, עם השנים, הפך להיות אוטוסטרדת מידע כמקור להחלפת מידע ומאגר מידע, אמצעי תקשורת ואף קניון גדול אחד, בו נוכל לרכוש מכל הבא ליד.
 ישאל השואל, מה למשפט ולאינטרנט – למה הדברים קשורים האחד בשני? ככלל, ניתן לחלק את השאלה לשתי תקופות זמן. באמצע שנות 60, השימוש באינטרנט היה בעיקר שימוש אקדמאי ושכזה לא עורר בעיות מיוחדות בקרב הקהילה המשפטית. מאמצע שנות ה90, החל שימוש המוני באינטרנט ועם פתיחתו לציבור הרחב, החלו סכסוכים רבים שאותם
המשפט מנסה לפתור ולהתמודד. כדי להתמודד עם שאלה מקדמית שבוודאי תעלה לקורא המאמר, אענה כבר עתה. כן, בתי המשפט בישראל מוסמכים לדון בסכסוכים מעולם האינטרנט ועושים זאת למעשה באופן הולך וגובר עם השנים. לשם הקוריוז, מבחינת החקיקה, בספירת מלאי ומחקר כמותי שעשו פרופ' ניבה אלקין-קורן וד"ר מיכאל בירנהק כפי שמציגים במאמר שפורסם בספר "רשת משפטית: משפט וטכנולוגיות מידע"– נראה כי הביטוי "אינטרנט" הופיע לראשונה בחקיקה בשנת 1999 (בתקנות חופש המידע, התשנ"ט-1999), ועד לאפריל 2010, ניתן לראות 280 חיקוקים המאזכרים את המונח "אינטרנט", ובהם 302 אזכורים בסה"כ. נתון מרשים בלי ספק.
מאמרי זה כאמור עוסק בתקנון אתר אינטרנט, לשאלה מהו אותו תקנון ועל מה מדובר, ננסה לשוות את פעולת הכניסה לאתר אינטרנט לפעולת הכניסה לחניון. נכנסת לחניון על מנת להחנות את רכבך. בכניסה, היה שלט של החניון שהציג שעות פעילות, אי אחריות החניון לגניבה או השחתת רכוש ועוד פרטים ותנאים. חנית? מצוין. ייתכן שבעצם כך שהשתמשת בחניון וחנית את רכבך, הסכמת לאמור באותו שלט – שכן אלו תנאי החניון לשימוש בו המהווה כהסכם משפטי בין החניון למשתמש בו. כך, במקרים מסוימים, בעולם האינטרנט, השימוש באתר אינטרנט מסוים, מהווה הסכמה של המשתמש באותו אתר לתנאי השימוש בו, שהוצבו באתר ע"י מפעילי האתר- תנאי שימוש הקרויים גם כתקנון אתר- המהווה כהסכם משפטי בין האתר למשתמש הגולש בו. אציין שלעיתים אף אותו תקנון לא מסדיר משפטית רק את היחסים בין בעלי האתר/מפעיליו לבין משתמש כלשהו, אלא אף יכול גם להסדיר את מערכת היחסים בין המשתמשים, בינם לבין עצמם.
בניתי אתר אינטרנט, מדוע חשוב לי לכלול תקנון שכזה באתר? אתחיל ואומר כי, עד כמה שנראה לנו אולי אחרת, בעולם האינטרנט שולטים אי הסדר ואי הוודאות, גם מבחינה משפטית. לדוגמה- האם מותר למשתמש באתר אינטרנט מסוים להעתיק ממנו תמונה לשם פרסומה באתר האינטרנט של אותו משתמש? שאלה לה יענו אחרת מפעילי אתרים שונים. שאלה אחרת היא- האם מותר לבעלי אתר אינטרנט להסיר פרסום שכתב משתמש בפורום באותו אתר אינטרנט? תלוי. במה? בתקנון השימוש באותו פורום/אתר. דוגמאות אלו ממחישות את הצורך בהכללתו של תקנון אתר כך שתהא וודאות וסדר בזירה שלנו- כלומר, באתר האינטרנט שלנו.
בהקשר זה, חשוב יהיה לומר שכבר נקבע בפסיקות שונות של בתי המשפט בישראל כי אם יטיבו בעלי אתר אינטרנט או מפעיליו, להציב תקנון אתר, המתאים באופן ספציפי לאתר האינטרנט שלהם וגם יוודאו כי הגולשים אישרו את אותו התקנון- יוכלו הם ליהנות, במקרים מסוימים, מכך שבית המשפט יכבד את התקנון וייתן להוראותיו תוקף. מצד שני, שימוש באתר על ידי משתמש הכולל תקנון אתר, אותו הוא אישר, מיטיב גם עימו שכן כעת הוא יודע מהם תנאי האתר טרם שהוא מבצע בו פעולה כלשהי.
לכן, תקנון אתר אינטרנט צריך להיות מותאם וכתוב ספציפית לאתר אינטרנט ספציפי ולפעילות ספציפית של אותו האתר. עם זאת, נושאים חשובים שיכללו בתקנון אתר יהיו, בין היתר- הגנה על הקניין הרוחני של בעל האתר, בתכני האתר, בתמונות ובתצלומים בו, בסימן המסחר של בעל האתר או שמו ועוד; הסדרת אחריות האתר לתכניו, בין אם פורסמו על ידי בעלי האתר או על ידי המשתמש בו, הפרוצדורה שהאתר ינקוט במקרים בהם תעלה סוגיה של הפרת זכויות יוצרים, לשון הרע ועוד, הגבלת אחריות האתר למקרים מסוימים (כגון השבתת האתר וכו'), כללי התנהגות וקוד אתי של המשתמשים באתר בינם לבין עצמם ובינם לבין האתר ועוד.
בברכה,
דור נחמן, עו"ד
________________________________________________________________________
הפוסט אינו ממצה את החומר המשפטי הקיים והמתפתח תדיר בנושא, ולפיכך מהווה סקירה משפטית תמציתית שייתכן שחלו בה טעויות. לכן, הפוסט שנכתב על דעת המחבר, אינו מהווה המלצה, עצה מקצועית, יעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, ואף אינו יכול לשמש כתחליף להתייעצות עם עורך דין. המחבר אינו ממליץ לנסח תקנון אתר על בסיס קריאת מאמר זה או אחר או על בסיס מידע או דוגמת תקנון שנמצא או הועתק ממקור אחר באינטרנט. כל שימוש או הסתמכות על המאמר הוא באחריות הבלעדית של המשתמש, ומהווה ויתור על כל טענה כלפי המחבר.
כל הזכויות שמורות לעו"ד דור נחמן -  www.dnlaw.co.il